פסק-דין בתיק ת"ק 55984-10-12

1.         בפני תביעה לתשלום סך של 6,248 ש"ח בגין נזק שנגרם לתובעת - לטענתה, כתוצאה מאירוע תקיפה שבו הנתבע קילל אותה, ירק עליה והיכה אותה באגרופיו.  כמו כן, טוענת התובעת  כי הנתבע בעט בצד השמאלי של רכבה וגרם נזק לרכבה.

2.         יאמר כבר עתה, כי בסכימת רכיבי התביעה כפי שמופיעה בכתב התביעה נפלה טעות חישוב שכן הסכום הכולל של מלוא רכיבי התביעה הינו 5,248 ש"ח ולא 6,248. עוד יצוין כי כ- 2,050 ש"ח מסכום התביעה הם בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות שאין עליהן קבלות.

3.         לטענת התובעת בתאריך 23.10.12 בשעה 18:30 לערך, הוזעקה לבית אמה אשר חשה ברע, החנתה את רכבה בקרבת בית האם ברח' רחל הרשנזון 12 ברחובות. כששבה לרכב עם אמה על מנת לקחת אותה לבית חולים קפלן, נכח במקום הנתבע שהוא בעלים של בית המאפה הסמוך למקום חניית רכבה של התובעת.

4.         התובעת טוענת כי הנתבע החל לצעוק עליה שלא תחנה את רכבה במקום, ירק  על אמה בת ה- 85 ובעודה נכנסת לרכב ומתחילה לנסוע, רדף הנתבע אחר הרכב, בעט בו והמשיך לקלל ולגדף.

5.         התובעת עצרה את הרכב, התקשרה למשטרת רחובות וביקשה שיגיעו למקום האירוע. הנתבע לא המתין למשטרה ועזב את המקום בנסיעה ברכב. לאחר כ- 10 דקות הגיעה המשטרה, במקביל אף הגיעה למקום חברתו של הנתבע. תלונה בגין האירוע הוגשה ע"י התובעת עוד באותו היום.

            התובעת מבקשת, כאמור, לחייב הנתבע לשלם לה הוצאות בגין תיקון רכבה כולל שכ"ט שמאי, עוגמת נפש, הוצאות בגין שני ימי עבודה והוצאות בגין הפגיעה באמה.

6.         הנתבע מכחיש בכתב ההגנה  את טעננות התובעת וטוען כי לא קילל או גידף את התובעת או אמה, , לא ירק על אמה של התובעת ולא גרם נזק לרכבה של התובעת בבעיטות או במכות.

7.         לטענתו, באותו היום בסביבות השעה 19:30, הגיעה משאית לבית המאפה (להלן: "החנות") עם סחורה , אך החניה בפתח החנות היתה חסומה ע"י רכבה של התובעת. לטענת הנתבע אין זו הפעם הראשונה שהתובעת חונה במקום, חוסמת לו הכניסה לחניה והוא אף ביקש ממנה מספר פעמים בעבר שלא תחנה את רכבה במקום זה הגורם לו להפרעה, מה עוד שלטענתו בחצר קיימים שלטים המורים כי "החניה ללקוחות בלבד".

8.         הנתבע טוען כי כשחזרה התובעת לרכבה הוא ניגש אליה וביקש ממנה שלא תחנה את רכבה מול שטח החניה שלו והיתה זו התובעת אשר "התנפלה" עליו בקללות, גידופים וצעקות. הנתבע מוסיף וטוען כי הבהיר לה שבפעם הבאה שתחסום לו את החניה, יפנה לפיקוח העירוני ואם תמשיך האלימות המילולית יפנה למשטרה. בתגובה לדבריו, התרגזה התובעת וקיללה אותו ואת אימו ואיחלה לה מחלות קשות, דבר אשר פגע בו מאוד. לאחר מכן, הזמינה התובעת משטרה למקום,  כנראה כדי להקדים אותו, אך הוא עזב את מקום האירוע כיוון שהיא המשיכה להתלהם ולצרוח עליו ללא הפסק.

9.         הנתבע טוען עוד, כי גובהו 1.60 מ' ומשקלו 45 ק"ג וכי טענתה של התובעת כי גרם נזק לרכבה בהתאם לתמונה שצירפה לתביעתה מגוחכת שכן אינו מסוגל לגרום לנזק שכזה לרכב מה עוד שלא נקט בשום אלימות פיסית.

10.        הנתבע מאשר כי חברתו הגיעה לבית אימו הסמוך למקום האירוע לאחר כ- 30 דקות, התובעת עדיין היתה במקום והתנפלה על חברתו.

11.        בעדותה בבית המשפט חזרה התובעת על האמור בכתב התביעה והוסיפה פרטים באשר לאירוע הנטען. התובעת טענה, כי הנתבע ידע שהזמינה משטרה והיא אף אמרה לו שלא יברח אך הוא נסע מהמקום. השוטרים שהגיעו ראו את המכה ברכב והנחו אותה להגיש תלונה והיא עשתה כן, בהמשך הערב הואיל והובילה את אמה לבית החולים.

12.        אמה של התובעת, הגב' אליס אלקריף, אשר היתה נוכחת בזמן האירוע העידה אף היא, בעיקרם של דברים חזרה האם על עדות התובעת באשר לאירוע "אנחנו ירדנו מהבית ונכנסנו לאוטו. רצינו לנסוע לקפלן והוא רץ אחרי האוטו ונתן אגרופים וירק עלינו, וזה מה שהיה. אחרי שזה קרה, אני ירדתי ואמרתי לו אתה לא מתבייש" (פרוטוקול עמ' 3 שורות 31-30). "הבת שלי הזמינה משטרה, באה משטרה..." (פרוטוקול עמ' 4 שורה 1). "ראיתי שקע באוטו מהאגרופים שהוא נתן, אני ראיתי כמו חפירה בצד של האוטו, זה מה שראיתי" (פרוטוקול עמ' 4 שורות 7-6).

13.        הנתבע בעדותו חזר על האמור בכתב ההגנה. הנתבע הוסיף כי התובעת החנתה את רכבה במקום אשר מיועד ללקוחות החנות ועשתה כן גם בעבר. "הגברת עושה לי בכוונה באופן קבוע... היא באה לאמא שלה ומחנה שם בכוונה אפילו כשאני בא ומבקש ממנה לחנות ממול ולהזיז את הרכב היא מחנה שם..." (פרוטוקול עמוד 4 שורות 18-16).

            "לא פעם ולא פעמיים ביקשתי ממנה לא להחנות ולהזיז את הרכב ולא לפגוע לי בפרנסה..." (פרוטוקול עמוד 4 שורות 18-9).

14.        מטעם הנתבע העידה חברתו, הגב' רויטל יעקב (היום אשתו), אשר לא נכחה בזמן האירוע. בהתאם לעדותה הגיעה למקום לאחר שעזב אותו הנתבע בערך 10 דקות לאחר התקרית כדי לאסוף קרובות משפחה למסיבת רווקות מבית אמו של הנתבע הסמוך למקום האירוע. במקום היתה התובעת וכן משטרה. התובעת צעקה עליה וכן מישהי נוספת אבל היא אינה זוכרת אם היתה זו אמה של התובעת הנוכחת באולם בית המשפט.

15.        לאחר שבחנתי כתבי הטענות והעדויות שהובאו, מעדיפה אני את גירסתה של התובעת בכל הקשור לקרות הארוע מיום 23.10.12 שעה 19:00 לערך שבו הנתבע התפרע וגרם לנזק לרכב התובעת אשר חסם את החניה לחנות.

16.        עדותה של התובעת בענין האירוע היתה עקבית, יציבה ומהימנה.

            סביר להניח, כי האופן בו החנתה התובעת את רכבה עיכב את הנתבע והפריע לו למהלך עבודתו. מה עוד שכפי שהעיד לא היתה זו הפעם הראשונה שהתובעת עשתה כן, אך אין בכך בשום אופן כדי להצדיק גרימת נזק בזדון לרכב התובעת.